הפרפר שלי- שיר צימבל
זוכה תחרות הכתיבה הארצית של ילדי ישראל תשפ"ב
הן משלנו !שיר צימבל, תלמידת כיתה ד'2 בכיתת החינוך של אורנה טל זכתה בתחרות הכתיבה הארצית בסיפור שכתבה במסגרת שיעור "כתיבה יצירתית" אותו מנחה מחנכת הכיתה אורנה.
אורנה משתפת בתהליך התחרות והכתיבה-
תחרות הכתיבה הארצית של ילדי ישראל ע"ש הסופרת והמשוררת ריקה ברקוביץ' ז"ל מתקיימת מיד שנה (כבר 18 שנים), והיא מיועדת עבור תלמידים ותלמידות מכל בתי הספר היסודיים שבישראל.
הסיפורים הרבים מאוד שנשלחים לתחרות נקראים על ידי סופרות וסופרים ומתוכם נבחרים מספר סיפורים כמספר שנותיה של מדינת ישראל. (השנה נבחרו 74 סיפורים).
הסיפורים שנבחרים נאספים בתוך "ספר היצירות של ילדי ישראל תשפ"ב".
אין נושא מרכזי לתחרות ואף לא מגבלה של סוגה ספרותית, אך אין התלמידים יכולים לחרוג מכמות של 300 מילים. (ומי שעוסק מידי פעם בכתיבה יודע שמדובר בטקסט מאוד קצר).
גם השנה המשכתי עם תלמידי שכבת ד' במסע מרגש של שיעורי "כתיבה יצירתית", כשהמטרה המרכזית שלי היא תמיד להעניק להם "כלי" נוסף (שמשמעותי מאוד עבורי) – שילווה אותם בחייהם, מתוך אמונה שהכתיבה מאפשרת לאדם לאוורר את רגשותיו ולמצוא לעיתים רבות אפשרות של ביטוי רגשי.
השנה נשלחו מספר טקסטים לתחרות הכתיבה, והיום התבשרנו כי סיפורה של שיר צימבל מכיתה ד2 נבחר והוא יודפס בספר היצירות של ילדי ישראל.
הסיפור שנכתב על ידי שיר נכתב לאחר שיח בכיתה אודות משמעות מוטיב הפרפר בספרות.
גאווה והערכה גדולה לשיר ואורנה שלנו!
הפרפר שלי (שיר צימבל)
בכול פעם כשקשה לי, או כשכבר אין לי תיקווה אני קוראת לפרפר שלי.
אתמול, למשל, כשדני דחף אותי מהנדנדה בבית הספר ואף אחד לא בא לעזור לי.
אפילו לא תמר החברה הכי טובה שלי.
או כשהיה לנו מבחן קשה וכול הילדים קיבלו ציון מעל שמונים ורק אני קיבלתי שישים ושבע, או כשסתם יש לי יום קשה ולא בא לי לדבר עם אף אחד..
אני תמיד קוראת לפרפר שלי והוא מיד בא.
לפעמים הוא בדיוק חוזר משיעור שחייה ועדיין יש לו בגד ים על הגוף או שהוא חוזר מחוג הריקוד שלו ואז הוא עדיין מתרגל תרגיליי ריקוד קטנים וזה כבר מצחיק אותי.
אחר כך אני מספרת לו מה קרה, והוא מספר לי על השדות הירוקים והוורודים והצהובים שהוא מבקר בהם כול יום.
ברגע הזה אני כבר שוכחת מה העציב אותי או הכעיס אותי, ואם זה עדיין לא עוזר הוא נותן לי לטעום את הצוף המתוק שהוא אסף מהשדות הצבעוניים שהוא סיפר לי עליהם קודם.
ברגעים האלו אני כבר בטוח שוכחת למה הייתי עצובה וחוזרת לשחק עם החברות והחברים שלי .
