קריית חינוך יסודי "שיטים" - ערבה תיכונה

לשימוש בשפה הקולנועית באיור, שמטבעו מוגבל לספר סיפור ללא תנועה, יש יתרון ביצירת אווירה, דרמה וממד של זמן. המאייר בוחר נקודת מבט: מלמעלה, בגובה העיניים, רחוק, קרוב… ומביים את הדמויות המצוירות. באנימציה, הן משחקות, עפות, נופלות… באיור, הן לא יכולות לזוז. אבל אפשר להעביר תחושה של תנועה ומשחק אם יודעים לבחור את החלקיק שניה מתוך תנועה רצופה ולצייר אותו. הגוף שלנו מסגיר תחושות ורגשות באמצעות מחוות, תנוחות והבעות פנים. עם ידע והבנה של שפת גוף אפשר לבודד פוזות שמספרות סיפור ובכך "לגרום" לדמויות לשחק ולתקשר… בלי לזוז.

העימוד – שילוב האיורים והטקסט ופיזורם בין עמודי הספר באופן שישלימו זה את זה. חשוב לי ליצור אצל הקורא תחושה שהוא מעלעל בסרט. כל הפיכת דף היא כמעבר לסצנה בסרט. תמיד אבחר לאייר רק מה שמשרת ומעשיר את הטקסט גם אם לא בא לי. אם אבחר לאייר סצנה כייפית בשבילי, אך בסיפור חשיבותה משנית, היא עלולה להתקבל כמשמעותית ולחבל בהבנת העלילה. לפעמים שורה אחת מצדיקה איור על שני עמודים. "מוישלה ואבא שלו ביקרו במוזיאון טבע". שש מלים, הזדמנות למאייר לספר המון סיפורים על המון אנשים בתוך חלל גדוש בדינוזאורים, פוחלצים, לטאות וכרישים, שרצים וחרקים.